יש מוזיקה שמבקשת להרשים – ויש מוזיקה שמבקשת מאיתנו לעצור.

ב־Membra Jesu Nostri של דיטריך בוקסטהודה, אחת מפסגות המוזיקה הרוחנית של המאה ה־17, המוזיקה הופכת כמעט למדיטציה: מרחב של הקשבה, שקט והתבוננות פנימית.

היצירה בנויה כמחזור של שבע קנטטות, המתבוננות בהדרגה בדמות הצליבה – מן הרגליים ועד הפנים. אולם מעבר לדימוי הדתי, בוקסטהודה יוצר מסע אנושי ואינטימי להפליא: מן החיצוני אל הפנימי, מן הכאב אל החמלה, ומן המילה אל השקט.

הקולות וכלי הבארוק נשזרים זה בזה במרקמים שקופים ועדינים, בפוליפוניה עשירה ובקווים מלודיים שנדמה לעיתים כי הם עוצרים את הזמן. אין כאן דרמה ראוותנית, אלא מוזיקה שנפתחת לאט ומזמינה את המאזין להיכנס לתוכה.

באקוסטיקה המיוחדת של כנסיית קריית יערים, בביצוע אנסמבל בארוקדה, האנסמבל הקולי הישראלי וחמישה סולנים, ובניצוחו של יובל בן עוזר, הופכת היצירה לחוויה עוטפת במיוחד.

75 דקות של מוזיקה, הקשבה והתכנסות פנימה – מפגש נדיר עם אחת היצירות העמוקות והיפות של הבארוק הצפוני.